עד כמה עלינו להיות כנים בראיונות עבודה, ועד כמה לשמור לעצמנו עובדות שעשויות "להפיל את הראיון"?
באחת הסדנאות שלי בשם "הופכים את המיונים מעבודה למשחק", נכנסתי לדיון סוער עם אחת המשתתפות בקבוצה.
נושא המפגש היה – "כלים להכנה לראיונות עבודה".
כשהגענו לשקף שמדבר על "להיות אמיתי" בראיונות, העלאתי שאלה לדיון-
איפה לדעתכם עובר הקו בין לספר למראיין את כל האמת על עצמכם, לבין בחירה שלא לספר פרט כזה או אחר?
בשלב הזה, אחת המשתתפות התקוממה מעצם השאלה.
היא סיפרה שבתפקידה הקודם הייתה מגייסת במשך 13 שנה, וציינה בכעס שאין מקום בראיונות להעלמת שום פרט מידע, וממליצה לכולם להגיע "כמו ספר פתוח" ללא יוצא מהכלל.
אז מודה שלא ציפיתי לסערה שכזו, בטח לא ב-8:00 בבוקר, לפחות בזכותה כולם התעוררו 😏
אחרי שהתעוררתי בעצמי, שמתי על השולחן כמה סוגיות לדיון בהקשר הזה-
האם עלינו לענות את כל האמת כשישאלו אותנו-
- מה הסטטוס המשפחתי שלי?
- מה הסיבה האמיתית שהתפטרתי/פוטרתי ממקום העבודה הקודם שלי?
- במה אבא שלי עובד?
אז איפה עובר הגבול?
הקו שאני מנחה את כל הלקוחות שלי, ללא יוצא מן הכלל - שמרו על עצמכם.
כל פרט שתציינו בראיון/במענה על שאלונים ומבחני אישיות, המראיינים עשויים להעמיק ולשאול שאלות נוספות.
לכן-
במידה והשאלה אינה מפריעה לכם כלל, אינה אישית מדי, ולא תצייר אתכם בעין שלילית- הרגישו חופשי להיות פתוחים, להחשף ולשתף- לייצר חיבור ועניין בראיון.
במידה והשאלה אישית מדי ו/או עלולה לצייר אתכם בעין שלילית- חשבו טוב האם יש הכרח לספר פרט מידע זה.
וכמובן - הכל מתחיל ומסתיים בניסוח. אפשר לספר ולשתף בפרטים רבים בראיון, כל עוד:
הניסוח מכבד אתכם, את המראיין/ת ואת מקום העבודה הקודם שלכם.
הדגש בסיפור על הצדדים החיוביים.
גם אם שיתפתם בחוסר הצלחה, אתגר ואף כישלון כלשהו- האם למדתם מכך משהו? האם השתפרתם מאותה נקודה?
נסו זאת בעצמכם :)
